האם האישה הישראלית יפה פחות בעיני הגבר הישראלי ?
צבעי שיער האם כדאי, איך וכמה
כתבת: מור ברמן 
אם נטייל במשך תקופה ארוכה ברחבי מערב אירופה, ונסתובב לנו באזורים כפריים וגם עירוניים שוקקים, אולי נגלה כי האישה האירופאית המטופחת והעכשווית לא בהכרח צובעת את שערה בגוונים ובצבע נוסף מעל או מתחת. אולי היא תהיה מסופרת בקפידה ואופנתית אבל גם טבעית במראה החיצוני.
איך מרגישה האישה הישראלית כשהיא מגיעה לספר? ולמה כל ספר או ספרית במספרות מהשכונתיות ועד למספרות דגל, ממליצים לנו לעשות פסים, או גוונים בכל הראש, אבל לפני כן להבהיר מעט, או לעשות צבע לאחר הגוונים. למה אנו צריכות לעבור תהליך החושף אותנו בפני כל כך הרבה חומרים מסוכנים לבריאותנו?
אני תוהה על סוגיה זו מאחר וניכר בגבר הישראלי כי הוא מגדיר יופי לפי סטנדרט שאינו מצביע דווקא על טבעי זה יפה.
ידוע כי כל הנשים הישראליות כמעט ללא יוצא מן הכלל, למעט מגזרים שמרנים או אדוקים בדתם, מגלחות שיער מכל פינה אפשרית, עובדה שאת האישה האירופאית אינה כה מטרידה.
אומרים שהיופי הוא בעיני המתבונן, אך אני אומרת, לא. היופי הוא בעיני האדם עצמו כלפי מי שהוא כבן אדם על כל המכלול שלו. מה שמגדיר אותנו הוא לא מה שהאחר רוצה שנהיה בשבילו.
אם הגבר הישראלי רוצה את האישה שלו בצבע, למה אותו גבר ישראלי שוכח לעשות כושר כל השבוע ומגדל כרס מגיל שלושים? למה הגבר הישראלי משמין או מקריח? אולי הגבר הישראלי לא מעוניין כל כך לשמוע רבות על בריאות. או שאולי הוא מעוניין אבל זה מאמץ גדול מידי. למה להיות בריא ונקי מחומרים לא ידועים נחשב לעולם של אנשי טבע ועולם המטפלים ? למה להיות בריא אינה נחלת הכלל?
בארצות המזרח התיכון זה ידוע, יש פחות בלונדיניות באופן טבעי, מאחר וצבע השיער הכהה שולט יותר. למה לא כול מי ששיערה כהה תצבע לצבע אחר כדי להיות יפה יותר? הפעם היופי הוא כן בעיני המתבונן. הגבר המזרח תיכוני מעדיף יופי טבעי ופראי ולא צביעות שיער על כל הגוונים והצללים.
אם צבעי שיער היו שעשוע לא מסוכן לבריאות, ניחא. אבל אנו יודעות מראש כשאנו נכנסות למספרה או כשאנו רוכשות צבע שיער ברשתות הפארמים כי אנו משתמשות בחומר לא בריא. כמה מאיתנו בוחרות בערכות ללא מוניה או חמצן? כמה מאיתנו מעדיפות חינה על פני שטיפת צבע או שפופרת צבע חזקה במיוחד שתבטיח הצלחה מקסימלית? אנו בוחרות לקנות, אולי כי טבעי לא נחשב בעינינו יפה?!
מה שהטבע חנן אותנו זו מתנה. להיות בריא זו מתנה. להזדקן בשיבה טובה זו מתנה יקרה מפז.
בכל תרבויות העולם להיות בעל שיבה טובה זה כבוד גדול. ביפן איש בעל שיבה נחשב לחכם ביותר. גם בארצות מערב אירופה וגם בארצות הברית. מדוע בישראל להיות בעל שיבה טובה זו חלילה כמעט מילת גנאי? זה הפרצוף שלנו של החברה הישראלית. אנו לא מעריכים חוכמה ותבונה ואף פעם לא נקום בפני שיבה. אנו רוצים לקחת עוד ועוד מהכול ומהשפע ולהיות גם מה ומי שאנחנו לא.
אם נולדנו כהים או בהירים בגווני השיער שלנו, למה שלא נהיה יפים בעיני עצמינו ואז הסובב אותנו יראה את היופי בדיוק כמונו?
גם אני התנסיתי בשלל הצבעים. ומי לא? החל מגווני נחושת, דבש, ועד הארגמן או החציל. אבל עד כמה נמשיך במסע הזה? זו לא הנאה כזו גדולה להיכנס למשטר צבע כל חודש וחצי כי השיער רק קצת גדל מהשורש. אפשר גם לצבוע פעם בשנה מעט מחלקי השיער אם בכלל. ואולי עדיף שנחדל.
אמנם כימאים, אנשי בריאות, ספרים, או חברות לייצור צבע מפרסמים ומיידעים את הלקוחות באופציה לרכוש מוצר מכל חברה שאינו מכיל ריכוזים גבוהים של אמוניה או חמצן. אמנם ממליצים לצבוע פחות ולעבור למעט גוונים. גוונים מתקבלים בדרך כלל משימוש בצבע עם אחוז חמצן לא נמוך כלל. כך על פי רוב. אם נתעקש במספרה נוכל לקבל תכשיר יותר טבעי ופחות כולל חומרים.
בכל זאת השפעת הצבע לעתיד בריאותנו אינו בהיר ונהיר לנו מספיק, ולכן עלינו להישמר מכל אותה רשימת רכיבים המופיעים במגוון האותיות הקטנות הלועזיות מאחורי השפופרת.
אמנם נשים המתבגרות ונתקלות בשיער לבן יעדיפו לרוב לטשטש את הלובן ולצבוע ולהיראות צעירות יותר. אכן זו מגמה בולטת בשוק ולמה לא להיראות צעירים יותר? לגיטימי לגמרי. הבעיה היא עם אותן ילדות ונערות המתחילות את תהליך צביעת השיער מגילאים כל כך צעירים וממשיכות לצבוע כמעט כל החיים. אישה יכולה להחליט עם עצמה ולבחור אם היא מעוניינת להשתמש בחומרים או לא, אבל מה אותה נערה צעירה יודעת או חשופה לכל הגורמים המרתיעים. ולמה השוק בישראל של צריכת הצבע הוא כה גדול? בואו נחשוב על זה לרגע. למה לא להפחית במינונים, למה לא להשתמש בערכות לא חזקות וללא ריכוזים גבוהים. יש הרבה עצות של ספרים איך לשנות את המראה ועדיין לא לצרוך את המוצרים הללו באדיקות רבה ומידי חודש.
אם יש מי שכתבה זו תדבר אליו בין אם גבר או אישה, אנא חישבו על זה באמת ובתמים והחליטו אם זה באמת כל כך חיוני לתדמית היופי שלכם.
לדיון בפורום