להיות רזה בגוף שמן, להיות שמן בגוף רזה
כתבת:מור ברמן
לפעמים אנחנו נתקפים בולמוסים של אכילה לא ממש מבוקרת, ונדמה שאפשר להוסיף עוד ועוד ואנו לא נחוש מסופקים מכל מה שאכלנו. אם נציץ לרגע על מראה גופנו נגלה שאנחנו על סקלה נכונה מבחינת משקל, אלא מה, אנחנו נהנים לבלוס הרבה, וכל הזמן, ועושים זאת בטעימות קטנות ומרובות, או בארוחות לא ממש מסודרות, וכך מנשנשים לאורך כל שעות היום.
אנו אוכלים המון ירקות, אוכלים יותר ממנת פרי אחת ביום ואפילו חייבים מתוק, אוכלים מנות פסטה גדולות ומנות דגנים גדולות ומנות רזות, אלא מה, אנו אוהבים לאכול בכמויות כדי שנרגיש שובע, גופנו יכול להרשות זאת לעצמו, אבל תחושת האשמה נמצאת שם תמיד, ממש להיות "שמנים" בדפוסי אכילה בתוך גוף רזה.
לעומתנו יש מי שגופו עלה הרבה מעל הממוצע הנכון לטבלת המשקל, ואפילו מצוי באחוזי השמנה גבוהים מהמותר, אך אנו חשים כי איננו אוכלים כמעט רוב שעות היום. זה אפילו נכון שאנו אוכלים ממש מעט, אלא שאנו לא שוחרי יציאות מרובות מהבית או ממצבי ישיבה רוב הזמן, ואנו גם נוהגים לאכול במרחקים גדולים של שעות בין ארוחה לארוחה. כל ארוחה שלנו בדרך כלל מאורגנת ומכילה כל מה שצריך כדי להשביע אותנו, וכדי שלא נרצה עוד, אלא שאנו אוכלים בדרך כלל את הדברים הפחות רזים שיש לאכול. אנחנו אוכלים מזונות שאינם ירקות ופירות או פחמימות מורכבות, אלא נהנים לנשנש נשנושים קטנים כגון מלוחים, חטיפים, עוגות, עוגיות, לחמים וכל מיני מתוקים. ממש כפי שרזים אוהבים לאכול ואפילו "מותר" להם, כאלה שאוכלים ממש מעט, אך בדרך כלל נהנים מאכילה של "שטויות", ממש להיות רזים בגוף שמן.
האם למישהו מכם מוכרת התחושה הזו? ייתכן שתמצאו את עצמכם מתנדנדים בין שתי צורות האכילה הללו, ייתכן שאתם מרגישים מזוהים רק עם צד אחד, מה עושים אם כן?
למען האמת מי שרזה אך אוכל כל הזמן, סביר להניח שאם אינו מוציא את הקלוריות שאגר על איזה סוג של פעילות, במשך זמן מה המשקל שלו עלול לעלות, והוא יופתע לגלות שאולי שמן הוא לא בדיוק, אך גם לא ממש רזה. מי שאוכל כך ללא גבול וזקוק לתחושה הזו של האכילה רוב הזמן, מוצא את עצמו במצב מאוד לא נוח. זהו מצב המאפיין למעשה מספר רחב מאוד של אנשים בכל מגוון האוכלוסיות ואפילו ממגוון הארצות. אמנם תופעת הבליסה היא יותר משויכת לעולם המערבי המפותח העשיר בגירויים, אך אם נבחן גם צורות אכילה בארצות אחרות נגלה שתופעה זו הופכת להיות נחלתה של המאה העשרים ואחת. יש לנו עושר של מוצרים חדשים ויפים והעיניים שלנו רעבות לעוד ועוד.
אנו רוצים לחטוף הכול ולהניח ידינו על הכול. להרגיש שייכים וגם ליהנות משפע. אנו רוצים סיפוק והאוכל נותן לנו אותו מיד. מי שאוכל המון וכל הזמן, מרגיש לא תמיד בנוח עם האכילה שלו, לרוב תחושה זו מביאה גם תחושה של אשמה החוזרת על עצמה יום אחר יום. מה עושים עם תחושת אשמה זו? מצחיק, אך אנו שוכחים את האשמה הזו ברגע שנגמר היום ומתחיל יום חדש. כל יום שעומד בפתח מזמן לנו שפע של התנסויות חדשות באכילה, וראשנו מוטרד בשאלה מה נאכל ואיך נשתדל לשמור על משטר אכילה, אלא מה? אנו שוב חוטאים לעצמנו ובולסים ללא גבול כי לא חשנו מסופקים ממה שאכלנו וכי גופנו רעב לעוד.
מי שלא חש כמונו, אולי מרגיש את ההיפך. מי שחש שאינו רעב כל הזמן, אלא תחושתו היא שכמעט ולא אכל כלום רוב שעות היום, ולרוב זה יהיה גם נכון, מאחר והטיפוס בעל אחוזי ההשמנה הגבוהים שבינינו, יודע כי אכל רק מעט במהלך כל היום, לכן אפשר לאכול משהו משמין, הרי כמעט לא בא אל פינו כלום במשך היום, וזו הטעות הנפוצה, אנו אמנם כמעט לא אכלנו כלום, אך אכילה של מזון עתיר קלוריות האופייני לצורת אכילה שכזו, נותן לנו ערכים גבוהים של קלוריות המתווספות למשקל, שעל פי רוב גם לא ילכו לשריפת שומנים מאחר ואנו לא ממש נוהגים לשרוף שומנים בפעילות ספורטיבית מידי יום ביומו, וגם ייתכן מאוד שמרכיב תורשתי תורם לנו לבעיית המשקל, בעיקר אם יש בעיית משקל בקרב מי מבני המשפחה שלנו האב או האם. ייתכן שאותו חטיף שוקולד או מעדנים עתירי סוכר שיוצרים חשק לעוד מתוקים וגם מלוחים, כל אלה אמנם אינם נחשבים "אוכל" ואינם תחליף לאוכל וגם לא נותנים תחושה של שובע, אך גורמים לנו לחוש שלא אכלנו כל היום, בעוד צברנו בפרק זמן קצר קלוריות שמספיקות לארוחה שלמה או אפילו שתי ארוחות מזינות בעלי ערכים תזונתיים.
איך מתגברים על המכשולים הללו ומה עושים? האם יש לנו פתרון להציע?
אמנם התופעה הזו מוכרת לנו וגם לבני משפחותינו וקל להבין מה הסיבות וקשה יותר ליישם. משמעת בנושא אוכל או המילה דיאטה יש בהם כבר מחשבה טורדנית העוקפת את מחשבות הרצון לאכילה, ונלחמות זו בזו, ומה שיוצא מכל זה יהיו תחושות של תסכול ועוד יותר חוסר סיפוק. בכל זאת?
תמיד כדאי להעדיף את השיטה של "אם רצית לאכול הרבה, אז תאכל ירקות לא משמינים". האמת היא שאין פה פתרון אחד. להגיד דיאטה זה אאוט מבחינתנו, גם אם מדובר בהשמנה גדולה, זאת מאחר ויש מה שאנו מכנים שינוי באורח החיים לבריאות טובה ומאוזנת תוך שימוש בשינוי הגישה שלנו לאוכל והפסקת צריכת מוצרים קנויים, הגבלה עד הפסקת צריכת מתוקים, הורדת הסוכר מהמתכון היומי ושימוש בחומרים בסיסיים בלבד כבסיס לאכילה בריאה.
לחנך את עצמנו מחדש זה קצת מרגיז למען האמת ולא נשמע חביב או ידידותי למדי. אפשר לבלוס כי רוצים עוד ועוד אבל כדאי למצוא איזו דרך שתרגיע את התחושה הזו. מה יותר טוב מאשר לדאוג שכל הזמן יהיו מרקים בנמצא, מבחר מרקים מסוגים שונים ולא רק מרק אחד. תבשילי ירקות ואורז מבושלים, לפתן לא מתוק במיוחד, ירקות בשפע, וכיש צורך למתוק נוכל תמיד לפנק את עצמנו במנת פרי או פרוסת לחם עם מעט דבש (לא לחולי סכרת ולא לבעלי השמנה גבוהה).
למי שאוכל מעט ומבחינת משקל מצוי בעלייה, כדאי להרחיק מהבית את ה"זרזים" הללו לצבירת קלוריות מיותרות. כדאי כתחליף למתוק ולנשנושים מלוחים למצוא מטבלי גבינה מלוחה באחוזי שומן נמוכים, לצד צנימים מלחם קל. כדאי להכין אצבעות לחם אפוי בתנור עם מטבל במקום מלוחים מהקנוי והמוכן. כדאי לאכול מנה אחת של פרי ביום ולא יותר. בוודאי שהשתייה המותרת תהיה רק מים, כי הגמילה ממתוק הכרחית פה, אך כל הזמן שיהיה בנמצא לפתן במתיקות עדינה למצבים של צורך עז למתוק כדי לא להגיע למצב שירגיז את התחושה שלנו והצורך שלנו למתוק. אנו לא מעוניינים לחוש שזהו שדה קרב במטבח אלא מצב אפשרי של קיום שיעזור לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו ועם הגוף שלנו והחשיבה שלנו אודות אוכל.
כדאי שנכיר מגוון סגנונות אכילה ונחליט על דרך אחת נכונה לנו כסגנון אכילה לחיים בריאים יותר. גם לצד השמן שבנו וגם לצד הרזה, עלינו להחליט שאוכל קנוי ומוכן או מהיר איננו אופציה, ולא משנה מה מתרחש ברצון שלנו לאוכל. אנו אוכלים רק מזון בסיסי ומגוון משפע מתכונים ומטבחים אך לא אוכל שקנינו בסופר ולא שקנו לנו.
אנו נמצא פתרונות יצירתיים לבולמוסי הרעב מבלי להילחם כל יום, ואולי כדאי שנעשה טבלה קטנה בשביל עצמנו, כזו שלא חייבים לכתוב אותה, שאומרת לנו האם כך אנו נוהגים מידי יום, ואם התשובה לכך חיובית, כדאי שכל יום נוריד ולו פעם אחת עוד רכיב מהרשימה של המזונות שאנו צורכים בשעת בולמוס, ואולי בעשייה שכזו נגיע כל פעם לירידה משמעותית אפילו עד כדי כך שמוחנו יבין את מה שביקשנו לשדר לו, שאיננו זקוקים למה שרצינו להכניס לפה נואשות!
מכל מה שנאמר פה ובעיקר לעניין הבריאות, עלינו לזכור שלא רק תחושה נפשית מלווה אותנו באכילה הזו, אלא יש פה גם מימד בריאותי ואנו חייבים לתת משקל לפעילות גופנית שתתרום את הצד שלה לעניין, זאת בכדי להכניס את הגוף שלנו למצב בו הוא גם שורף קלוריות ומשתמש באנרגיה הזמינה המתקבלת מאכילת המזונות שנכנסו לגופנו.
אם איננו אוהבים במיוחד להתעמל כדאי שבכל זאת נגביל את עצמנו בשעות ישיבה מול המחשב או מול הטלוויזיה, ונעסוק בפעילות בין כותלי הבית. נעדיף ללכת ברגל מאשר לנסוע באוטובוס או במכונית. נעשה שימוש במתקני מגרש בית הספר שלרוב פתוחים אחר הצהריים ללא כל צורך בעשיית מנוי למכון כושר או בהשתייכות לחוג ספורט. כדאי שנציע לשאר בני המשפחה לקחת איתנו חלק בעניין זה ולא נרגיש שאנו לבד במערכה. בין אם אנו רזים ובין אם אנו בעלי משקל גדול ממה שמותר לנו בטבלת המשקל לפי נתוני גופנו, כדאי שנשתף גם אחרים, כי תחושה זו של סגנונות האכילה הללו הינם גם תוצאה של דפוסי התנהגות אנושית המלווה לרוב במצב רגשי שיכול לקבל תפנית חיובית אם נעשה פעילות בחברה. לעיתים תחושת חוסר הסיפוק והצורך בעוד ועוד אוכל, יכולים להיעלם ברגעים שקרובים לנו מצויים בסביבתנו ומסבים לנו הרגשה טובה. נוכל גם לשתף אותם ברצון ובעשייה ספורטיבית וגם ברצון שלנו לעשות דברים משותפים בחברותא כך שנחוש בכלל טוב יותר.
למרות ההצעות הללו, שבחלקן יכולות לעורר שינוי בתפיסה שלנו אודות צורת האכילה שלנו בין אם רגשית ובין אם לא, נוכל להסתייע גם בגורם רפואי ללא כל חשיבה על בושה או מבוכה. רופא משפחתי לאו דווקא יכתוב בגיליון שלנו כי פנה אליו הפציינט והתייעץ האם כדאי לו לשנות מנהגי אכילה מאחר והוא חש רעב כל הזמן. אפשר להתייעץ ולקבל הכוונה מהרופא המשפחתי לאנשי מקצוע אחרים שיכולים אף לשמוח לעזור לנו בין אם אנשי תזונה או ספורט או קבוצות העוסקות במגוון נושאים.
יש שפע של דרכים להתמודדות. אם אנו לא חשים די צורך לטפל באכילה שלנו כבעיה אולי כי חלילה לא הגענו למצב שמסכן את בריאותנו, בואו נאמר שכדאי שנארגן מצבורים חדשים של חוויות טובות ומספקות שיעשירו גם את עולמנו ולא יצמצמו את החשיבה היומיומית רק לרגע האוכל.
לרזים שבינינו אין כל כך מה למהר ולשמוח מסיבה אחת שמחקרים בני מספר שנים בחלקים שונים בעולם כבר העלו ממצאים כי יכולים להיות מצבורי שומן בשאר חלקי הגוף גם אם אלה אינם נראים לעין חיצונית. מצבורי שומן יכולים להיות בחלקים שונים של הגוף וגם סביב איברים חשובים בגופנו, איברים פנימיים, ולא בהכרח מצבורי שומן בולטים כרקמות שומן הנראות לעין כגון אזור האגן או הבטן.
אם בגופנו יש אזורים של שומן נראה לעין, כדאי מאוד שנשים לב לעובדה זו אפילו אם טבלת המשקל מראה לנו משקל תקין ולא חורג מהגובה והגיל שלנו. מצבורי שומן אינם בריאים לנו ומעידים על תזונה לא מאוזנת. ייתכן שאנו אוכלים אכילה לא עשירה ברכיבים תזונתיים, או שאנו מדלגים על ארוחות, משמיטים מזונות ואחר משלימים אותם באופן אחר וגורמים למצבים של השמנה וצבירת קלוריות עודפות במשך היום.
כך או כך כדאי תמיד להעדיף פעילות גופנית ואכילה בריאה המכילה את כל רכיבי המזון, אכילה מסודרת ולא בחטף. כדאי להקפיד על שלוש ארוחות עיקריות ביום ומנות ביניים ולא הביא את עצמנו למצב של רעב שאז אוכלים ללא שימת לב ובבולמוסים, שלעיתים נמשכים יותר מארוחה אחת וגולשים אפילו ליום יומיים.
אכילה מסביב לשולחן תהיה הדבר המומלץ ביותר בניגוד לאכילה תוך עמידה על הרגליים. חיסכון וקיצוץ במנה שבאה על חשבון המנה הבאה יהיו אסון לסגנון האכילה ולא יתנו את כל הרכיבים החיוניים וגם יוסיפו לטלטלה הזו שאינה יציבה ובריאה לגוף. כדאי לאכול ברוגע ובנינוחות ולדעת גם מה אוכלים. להקפיד על ארוחות מסודרות ומאורגנות ולשתות הרבה מים.
.jpg?id=3133518)
בטעינה...
