די עם המתוק הזה! ! !
כתבת: מור ברמן
כשנכנס סעיף פינת המתוק במתכונים של האתר, חשבנו על כל עוגות הראווה שמתפארים בהם האופים והאופות למיניהם על גבי הפורומים השונים שעוסקים באוכל, ואמרנו, בשביל מה צריך כל כך הרבה מתוק?
למה זה טוב?
אנחנו לא נלאה אתכם בבעיות ההשמנה הרווחות את המאה הנוכחית ואשר תופסות תאוצה בקרב ילדים ובני נוער, אלא בתגובות יומיומיות של התמכרות החל מגילאים מאוד קטנים למתוק המתוק הזה.
אנו סובלים מזה יחד איתכם על בשרנו את המצוקה שנובעת מצריכת סוכרים גבוהה.
למען האמת הגוף שלנו לא זקוק לכמויות כאלה של סוכר שאנו רגילים לצרוך ביום.
ראינו מתחת אפינו ובתוך קורת הגג שלנו איך בת משפחה נגמלת לאט מהתקפים מיגרניים הפוקדים אותה מעל עשור של שנים, איך תינוקת קטנטנה שינקה בהתלהבות רבה הפכה למכורה למיצים טבעיים, איך פעוט מקסים הפך לרגזן ותקיף בגלל כמויות סוכר גבוהות המצויות במעדני חלב או במשקאות חלביים, והחלטנו שלא רק אנשי הרפואה המשלימה האומרים לכם די לסוכרים וגם תזונאים אלא גם אנחנו.
סוכר הוא סוג של התמכרות. אם פעוטה צווחת כל הלילה ואין כל סיבה רפואית או מנטאלית ורגשית אלא אך ורק בקשה ותחינה לסוכר זה עצוב. אם פעוט צווח וצורח כי הוא חייב את החלב שלו ממותק או את המשקה, עצוב שכך אפשרנו לו.
כן, ילדים הם החולשה שלנו. הם כל כך מתלהבים מהמתוק והמתוק הזה. מעוגות שוקולד עטורות קצפת וקרם שוקולד. ממתקים עתירי סוכר ומשקאות ממותקים.
בבואנו לארח חברים ובני משפחה אולי נכניס מוטיב חשוב לביתנו והוא המשהו המתוק הזה, אלא אם כן החלטתם לומר לא לסוכר!
אפשר לחיות עם כמויות קטנות מאוד של סוכר ולחדול מההתמכרות הזו. אם רק תתחילו בדרך הזו תגלו עולם של נמרצות וחיוניות הגוף וחוסר תלות שמביאה לקריזים ממש כמו כל התמכרות אחרת.
אנחנו כותבים מתוך הסבל האישי שלנו. מתוך תחושת מצוקה של הרצון הזה שנמאס להיות כפופים לתחושה הזו.
מי נתן לנו את האישור הזה להראות כמה אנו נהנים ממתוק? פרסומות של ליקוק שפתיים וחיוכי הנאה מפה לאוזן רק כי מנת סוכר באה אל הפה? כי שוקולד נגע בשפתינו ואנו נמסים?
חבל שנרבה בדיון ארוך ומשמים. בואו ותנסו אפילו לחודש או לחודשיים בלבד את השינוי הזה ותגידו לעצמכם איך אתם מרגישים באמת, תבדקו את עצמכם, תראו מה עובר על הגוף שלכם ואיך הוא לא זקוק למנות גדולות של סוכר, איך פתאום משתי כפיות סוכר בתה או קפה הופכות לכפית עד כלום סוכר.
איך הילדים שלכם מפסיקים לשתות את כל המשקאות הממותקים האלה ולא רק בגלל נזק לשיניים שזה לאו דווקא תוצאה ישירה של סוכר, אלא בגלל הטריפ הזה שהסוכר נותן להם, הסיפוק הזה שגורם להם לצרוך ולבקש עוד ועוד ולהרגיש שחסר להם משהו בתוך התפריט היומי.
אבל רגע! לא אמרנו די לסוכר! הרי סוכר משמש כמשמר בריבות, ואפילו נותן אנרגיה זמינה, מסייע לשמרים להתפיח את הבצק, ומצוי בכל הפירות שאנו אוהבים, והרי לאכול פירות זה נחשב בריא.
אז כן, נאכל פירות אבל נעדיף לצרוך כמויות קטנות מהפירות העשירים ברמת סוכר גבוהה מהאחרים. נעדיף פירות עם דרגת סוכר נמוכה יותר.
נכין ריבות עם מעט סוכר שישמר את הריבה למספר חודשים ולא לשנתיים.
נכין קומפוט עם מעט סוכר ונראה שכאשר הקומפוט קר הוא טעים ומרווה אפילו את הצימאון רק כי תכולת הסוכר שבו אינה גבוהה.
בואו נפחית!
זה מה שהכי כדאי לנו לעשות ונגלה באמת הרבה יותר כוח וערנות וחיוניות בגוף. נהיה יותר נמרצים ופחות תלותיים במשהו שנותן סיפוק זמני ומעלה את הדרישה לצריכה יותר גבוהה.
אנו לא אומרים לכם, תאכלו יותר בשר ביצים וחלב במקום סוכר אלא העדיפו פחמימה מורכבת מאשר פחמימה פשוטה. איכלו גם סלטים ירוקים בתפריט היומי. לכו הליכה של שעה ביום בלי שום צריכת סוכר לפני כן. אל תחשבו שאתם זקוקים לזה.
הסוכר אמנם לא הושמץ עד כדי כך כדי להיות גורם למחלות או בעיות שיניים. אלא שאין צורך להיות תלותיים בו. אנו צורכים פחמימה ריקה שלא נותנת שום דבר חיוני ויוצרת תחושה של רצון לעוד.
אין אף רופא שיאסור עליכם אלא אם כן חליתם בסוכרת או שיש בעיות משפחתיות גנטיות של תורשה לסוכרת או לחץ דם, אין תזונאי גם שיאסור עליכם לאכול קוביית שוקולד אחת או שתיים ליום, אבל האם רק בזה תסתפקו?
ברור לכם שלא. אנו לא מזלזלים בכם חלילה, אבל כשמתחילים עם חפיסה אחת זה עולה עם הזמן, זה הופך לחיפוש אחר מתוק ממוצרים אחרים. כשאתם באים לערוך את רשימת הקניות לסופר או כשאתם במרכול, חישבו אילו מוצרים אתם לוקחים מהמדף? האם הם עתירי סוכר? חישבו פעמיים בשביל מה אתם צריכים את זה, הרי דגני בוקר לא כולם מכילים תוספים גבוהים של סוכר. העדיפו את אלו שמכילים תכולה מופחתת.
הימנעו ממים מומתקים, העדיפו מים טבעיים ולא עם תוספות. הפסיקו לקנות משקאות ממותקים על בסיס קבוע אלא היפכו את ההרגל למשהו נדיר יותר, להרגל שיהפוך לצריכה לעיתים רחוקות ולא דרך קבע.
אתם רק תנסו ותראו שינוי גדול וזה שווה.
כשאנו מתכוונים לסוכר אנו מתכוונים לכל צורות הסוכר הקיימות. אנו מתכוונים לצורך הזה במתוק בין אם מדובר בסוכר פירות, סוכר פשוט, סוכר ענבים או ממתיק מלאכותי.
אין טעם לחפש דרך לעקוף את הצורך הזה.
ידוע כי חולי סוכרת האוהבים סוכר צורכים גם מוצרים על בסיס ממתיק וכשאין זה בנמצא פונים מיד לסוכר המצוי בסביבה וזה הסוכר הפשוט.
הפסיקו עם הצורך הזה במתוק על בסיס יומיומי, ואם זה קשה, התחילו מיצירת ריבות תוצרת בית לא ממותקות מאוד, או קומפוט שתמיד יהיה בדרך, וצרכו מעט מאוד סוכר גם במתכוני עוגות, עוגיות, לחמים, חלות, משקאות וכו'.
כל מתכון שאתם לוקחים, הפחיתו בו את כמויות הסוכר ואפילו נמליץ לכם גם להפחית מכמות השומן ותראו שהמתכון יצליח גם בלי כל התוספים הללו.
מי שכותב לכם אותם רוצה שתיהנו מעוגה מתוקה במיוחד שמרוב שטעמה כה מתוק אין טעם אחר שאפשר לחוש בה.
צדקו האיטלקים שאמרו על מטבחם שלהוסיף מלח לרוטב פסטה שלהם זה פגיעה בכבוד וכמעט "אסון".
לכל שף ידוע בתחום האוכל זה עילבון להוסיף מלח לתבשיל, ולמה? מכיוון שהתבשיל עשיר בעלי תבלין טריים שנותנים את טעמם בדרגה הכי גבוהה שניתן להפיק אז לשם מה המלח?
כך גם לשם מה הקטשופ?
ועל אותו משקל לשם מה כמות סוכר עצומה בעוגה?
אם יש בעוגה כבר צימוקים או פרי, או גזר , למה לא להרגיש את הטעמים המקוריים ובמקום זה לטשטש אותם בכמויות סוכר עצומות?
אז אנא מכם, הפסיקו לייפות את חייכם בסוכר. היכנסו לפעילות. לכו הליכה מהירה. הסתכלו על העולם מסביב. הפסיקו לבחון את הצלחת שאתם אוכלים ממנה בזכוכית מגדלת, תיהנו מאכילת מאכלים שהכנתם בבית במו ידיכם, מעוגות שאפיתם בבית בלי הרבה סוכר, בלי הרבה מלח, בלי הרבה משום דבר שחייבים אותו ללא סוף, ותתחילו ליהנות מגוף בריא נטול מחלות, אלרגיות, ותופעות שאם היו מנת חלקכם, ייתכן שתיעלמנה בלי שתרגישו.
בהצלחה.
.jpg?id=3133518)
בטעינה...
