מתי, איך ולמה אנחנו אוכלים? וגם תיאוריה
כתבת:מור ברמן
מרגיש רעב כל הזמן? רץ למטבח כל כמה דקות? שום אוכל לא משביע אותך, למה האוכל שאני אוכל לא מספק אותי? איך קורה שאני ניגש למקרר או למטבח, שולף מנת פרי, אוכל נשנוש מהארון, מוציא משהו קר מהמקרר, מכין סלט קצוץ דק בחורף, טורף, אחר כך מכין כוס תה עם ביסקוויט, מרגיש עדיין רעב, מכין איזו מנת פסטה, וגם כשזו לא משביעה אני כבר הולך לדברים היותר כבדים. אולי מנת חלבון תיתן לי הרגשה יותר טובה.
בבוקר שכחנו לאכול ארוחת בוקר טובה, זה בסדר, זו לא חובה. נכון, דיאטנים רבים מצדדים בחשיבות של ארוחת הבוקר, אך מצד שני יהיו דיאטנים שיאמרו שאם אתה לא ממש מרגיש רעב אתה לא חייב לאכול איך שפקחת את העיניים בבוקר. אתה יכול לאכול מנת ירק או פרי אחרי שעה שעתיים, לשתות את התה או הקפה של הבוקר, ולאכול קצת יותר מאוחר, זה לא מבטיח שאם פסחנו על ארוחת הבוקר חטאנו איזה חטא לקיבה שלנו ולמשטר אכילה בריא.
מה קורה לנו בזמן ארוחת הצהריים? האם אכלנו על רגל אחת ורק מנות קטנות? יכול להיות שזו תהיה סיבה מספיק טובה לתחושה של חוסר הסיפוק שלנו מאוכל. יהיה לנו הרבה יותר קל לשבת סביב שולחן, לפתוח את הארוחה במנה של מרק חם וחורפי, לאחריה נאכל מנת חלבון לצד אורז או כל מנת בשר או חלבון מכל סוג, כגון קטניות. נאכל גם סלט ונראה ששבענו, אך כעבור לא פחות משעה אנחנו מאותתים לעצמנו שהגיע הזמן לשתות משהו חם, וגם לצרף איזה קינוח מתוק ואולי לא סיימנו בכך.
מה גורם לסגנון האכילה הזה שנותן לנו איתות לגשת למטבח מספר פעמים ביום?
האם זה בהכרח קורה כי אנו מוטרדים ממשהו הקשור במשטר אכילה ומרוב חשש שנהיה רעבים אנו אוכלים כל הזמן? האם משהו אחר מטריד אותנו ברגע זה?
איך עוצרים לרגע את הבולמוס הזה ושואלים את השאלה "למה"? אולי אנחנו מצויים הרבה בבית וסביב אוכל נגיש, אולי אנחנו מכינים לילדים שלנו אוכל כל היום ושוכחים לתת להם לחפש אחר אוכל רק כשהם מאותתים שהם רעבים, ועל הדרך אוכלים יחד איתם.
מה קורה לתהליך האכילה הזה? בזמן אכילה קורה שברגע שסיימתי ללעוס את הביס האחרון עברה וחלפה לה תחושת הסיפוק. למה תחושה זו דומה? קחו למשל סיטואציה החוזרת על עצמה בה אישה מכורה לקניות של בגדים. היא קונה וקונה ואין לה מושג מה בדיוק נמצא בארון הבגדים שלה מאחר ויום אחר יום מתווספים עוד ועוד פריטי לבוש, עד כי חלק מהבגדים החדשים שנקנו אינם נראים לעין ונשכחים בארון עם התווית. האם היה הכרחי לקנות אותם? כנראה שלא. מומחים שעשו ניסויים התנהגותיים בארצות הברית בתחום הפסיכולוגיה של הקנייה אצל מכורים, מודים כי הכול עניין של סיפוק ברגע הקנייה, ואילו מה שקורה אחר כך אינו חשוב.
הקשר בין התנהגות של מכורים לקניית בגדים כמו גם מכורים לקניית מוצרי אלקטרוניקה, הקונים ממיטב המכשירים ולא בהכרח משתמשים בהם מידי יום ביומו אלא רק לעיתים, בדרך כלל הם ישתמשו מידי פעם במוצר כדי להוריד את רמות הדיסוננס שלהם מקניית מוצר שלא היה כה הכרחי, קשר שדומה מאוד להתנהגות האכילה שתיארתי.
האדם האוכל מספר פעמים ולא מרגיש סיפוק, הוא אותו אדם המכור להתנהגות הדורשת סיפוק מיידי שזה נעלם מיד לאחר סיום הביס האחרון של מה שהוכנס אל הפה. ברגע שסיימנו לאכול, האוכל כבר אינו נראה לעין. הוא נעלם אי שם במעמקי הדרך המפותלת של המעי עד לקיבתנו. הוא כבר לא מעניין אותנו כי מה שהיה היה, הוא נחלת העבר. רגע הסיפוק הוא רגע "הקנייה".
מה הופך אותנו לאכלנים התנהגותיים? למה אנחנו חייבים את הסיפוק המיידי הזה שנעלם ברגע ומותיר אותנו עם תחושת אשמה מסוימת וגם תוספת קלוריות למשקל? היינו למעשה רוצים שהמצב יהיה שונה ואנחנו לא יכולים, ההתנהגות הזו טבועה בנו.
מצאתי בקרב בני משפחה ובקרב סביבה קרובה מאוד ואפילו אצלי מצבים כאלה ממושכים לעיתים. תחושת הרצון הזה לתור אחר משהו שייתן סיפוק ודווקא דרך האוכל יכולה לפצות אותנו על כמיהות אחרות שאינן באות על סיפוקן. ייתכן שאנו לא חשים בפסגת האושר כרגע, ואולי אין מדובר בנושא כגון אושר אלא תחושת חוסר סיפוק בכלל. תחושות אלה יכולות לנבוע ממספר רב של משתנים כגון חוסר סיפוק מעבודה שאנו עושים, או חוסר מציאת עבודה מתאימה שתענה על כישורנו, חוסר סיפוק ממראה חיצוני או חוסר בטחון שלנו כלפי עצמנו. ייתכן שאנו לא מקבלים את היחס שאנו רוצים לקבל מהקרובים לנו ומהסביבה הקרובה.
בין אם הבעיה היא תוצאה של סיבות אלה ובין אם היא מורכבת ועמוקה ושורשית יותר, אנחנו יכולים מצד אחד לפנות לשיחות על הכורסא או להחליט שאנו מודעים לבעיה, וכי מעתה אנו נאכל כי אנו רעבים. אם חסר לנו ויטמין או מינרל כדאי שנבדוק את העניין, אך כדאי לנו לעשות חיפוש קטנטן בנבכי הרגשותינו ונענה על השאלה, מה חסר לנו כל כך?
נכון שהקדמה והחיים בעולם המערבי יצרו עולם מעט מנוכר ומורחק מהקרובים לנו. אם בעבר נהגה המשפחה השבטית לשבת סביב סירים גדולים ולאכול בצוותא, והיו רק האמהות והסבתות מבשלות לכל בני הבית, כיום המצב שונה. כיום אנו לא קרובים פיסית לקרובנו. האדם חי בעיר וסביבת מגוריו אינה בהכרח סביבה של מכרים. חיי המחשב, חיי הנוחות מול הטלוויזיה, המכונית בחנייה בכניסה לבית, נותנים לנו תחושה שהכול נגיש לנו ואיננו זקוקים לאיש. יש לנו די עניין גם ללא קרובים בסביבתנו.
נכון המצב אינו כזה אצל כולנו. יהיו כאלה אשר קרוביהם גרים בקרבת מקום ועדיין יסבלו מבולמוס אכילה לא מרוסן ולא מספק, מאחר והאדם חש תחושה של חוסר סיפוק. האוכל נותן תחושה של סיפוק. הוא יפה לעיניים, יש לו צבעים, ריחות, מרקמים, וטעמים, וגם ניתן לחוש בו במגע היד והפה. אוכל הוא בהחלט חוויה מספקת רגע לפני שסיימנו את הביס האחרון.
הבעיה שלנו היא שאנו בוחרים לחוש לא מסופקים. אנו בוחרים לומר שמגיע לנו תמיד לקבל, במקום לחפש איך אנו מקבלים מצב והופכים אותו לחיובי, כך גם נקרין על הקרובים לנו תחושה חיובית. שכחנו איך להיות מאושרים ומסופקים מלצאת החוצה עם בני משפחתנו, לשאוף אוויר צח, לטייל בצוותא, לחייך, לומר מילת תודה או הערכה. יהיה לנו קל יותר להתגבר על הצורך הבלתי פוסק באכילה אם רק נרגיש מסופקים בעצמנו.
אותו רגע "קנייה" שחולף כשהפריט שרכשנו כבר בידנו עבר. בואו נדמיין שכבר קנינו כל מה שאנו רוצים, קנינו או אכלנו כול מה שנפשנו משתוקקת לאכול, נרגיע את עצמנו על ידי עשיית משהו שאנו אוהבים לצד אכילה של מזון לא משמין ולא עתיר קלוריות ונבדוק האם זה סיפק את הרעב שלנו, בהנחה שאכלנו ארוחה מסודרת במהלך היום.
אם נבחר בשיטת אכילה של צלחת מגוונת וצבעונית עליה יש מנת חלבון לטעמנו, תוספת וסלט ירקות, מנת מרק בצידה, וקינוח קטן ליד, נרגיש יותר מסופקים מאשר מצב בו נאכל כל היום מנות קטנות ונפרוס את האכילה שלנו למשך 12 פעמים ביממה.
בואו נחשוב איך אנו פותרים בעיה שייתכן שהיא חריפה ועמוקה ומטרידה אותנו אבל אנו יכולים בכל זאת לטפל בסימפטום ולא רק ב"מחלה" על ידי מודעות וניסיון להתמודד בדרך של חשיבה חיובית.
בואו נאכל כי אנחנו רעבים באמת, וגם נשתה לאורך כל שעות היום, ורצוי מים. נמעיט במלח ובסוכר ונרגיש פחות צורך במזון לכל אורך שעות היום. נאכל מנות יפות לעין ומסודרות המכילות את כל אבות המזון כדי שנרגיש טוב עם מה שאנו אוכלים. נאכל מה שאנו אוהבים, בתנאי כמובן שהאוכל אינו אוכל מזיק כגון מזון מוכן קנוי, מעובד, בעל תוספים, ממותק וכו'.
ועכשיו כמה טיפים בשבילכם:
איכלו ארוחות מזינות. נסו להימנע מסוכר לתקופה קצרה או להמעיט עד כדי הורדה משמעותית מהמזון אפילו באכילת פירות. ייתכן שתרגישו יותר טוב מאחר וגופכם לא ייכנס למצבים של עליית סוכרים בדם ודרישה לעוד סוכרים. העדיפו לאכול פחמימות מורכבות. אם אתם אוכלים פסטה, גוונו את התיבול עם ירק כמו ברוקולי ובצל ושום, ועגבניות. הוסיפו מעט גבינת מוצרלה, והזינו את גופכם במזון קל ומשביע.
איכלו מזון מספק, כמו מנת חלבון ולצידה מנת פחמימה מורכבת. הקפידו לצרוך ירקות בתזונה שלכם.
הקפידו לעשות הליכה יומיומית של חצי שעה עד שעה, מאחר והיא חיונית מאוד לבריאותכם וגם חשובה לחילוף החומרים ולשמירה על משקל תקין וכושר לגוף.
שימו לב לנושא האכילה האם היא ממשיכה להיות בבולמוסים של אכילה לאורך כל שעות היום ואם הבעיה מחריפה או מתמשכת לאורך זמן רב, כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע, לפנות תחילה לרופא המשפחה ולשתף אותו בבעיה. רופא המשפחה יכול לכוון אתכם לדיאטנים מקצועיים, לפסיכולוגים, וסביר להניח שגם ישלח אתכם לבדיקות דם יסודיות במטרה לאבחן חוסר אם קיים ברכיבי מזון מסוימים, וגם יוכל לעקוב אחר השתלשלות הבעיה.
אל תהססו לדבר או להתייעץ עם אנשי מקצוע בנושא זה אם אינכם מצליחים לטפל בבעיה על ידי שינוי הגישה שלכם לנושא. ייתכן שחשיבה חיובית אינה פתרון מספיק עבורכם. בהצלחה.
לדיון בפורום 
.jpg?id=3133518)
בטעינה...
